חיפוש

בירה ישראלית ואומנות אחזקת האופנוע – יום רביעי ואחרון

עודכן ב: אוג 13


או כנראה שאין על אזור ירושלים

מבחינתי יש משהו קסום בלהתעורר על חוף כינרת עם הזריחה. גם הפעם להתעורר בחוף המערבי של הכינרת היה כיף במיוחד, רואים את הזריחה עולה מעל הרי הגולן, השנה סוף סוף הכינרת מלאה והמים מטר מהאוהל. שוטף את הפנים במים הקרים של הכינרת ועולה למעלה להתארגנות אמיתית ובישול קפה. להפתעתי הרבה איפה שהיו אתמול הילדים הערסים שיצאו ממש חמודים (הביאו לי מנחה של בשר) האזור היה נקי, חוץ משברים של בקבוק בירה אחד, לא היה זבל ולא כלים חד פעמיים. החלק הקשה היה לסובב את האופנוע על החוף הכינרת ולעלות חזרה לכיוון הכביש, אבל גם בזה שרדנו.

לפני שעולים על כביש 90 דרום אני עוצר בארומה בצמח לקפה וסנדוויץ' ומעדכן את מאור ממבשלת הרצל שאני יוצא לכיוון שלו ושתוך שעה וחצי שהקפה יהיה מוכן, הוא ביקש ממני שאדבר איתו בסוף כביש הבקעה. את כביש הבקעה אני מכיר ממש טוב, גם כביש טוב, גם נוף יפה וגם כביש בטוח. הבטיחות לרוכבי אופנוע על כביש 90 נובעת מעובדה פשוטה שסוף סוף אפשר להתרכז בכביש ולרכב במהירות שמתאימה לאופנוע, לתנאי מזג האוויר ומצב האופנוען במקום לחפש מכמונות מהירות ולהזדחל בין כלי רכב עם יותר מידי צמיגים, שלא יודעים מה קורה על הכביש ולפעמים סתם מנסים להרוג אותך, להסתכל על הכביש ולחפש בורות או דברים שעלולים לפגוע בך ולא להיות מרוכז שבטעות המחוג לא יעלה מעל 90 או 100 במקרה הטוב. באמצע הדרך אני רואה מימין הר בולט מאד ונזכר שהגעתי לסרטבה, אזור משוער של כניסת בני ישראל לארץ המובטחת אחרי 40 שנות נדודים במדבר, נראה לי מתאים להיזכר בזה יומיים לפני ערב פסח.

9:00  כבר פניתי ימינה לכיוון ירושלים על כביש ים המלח-ירושלים ואיך שעובר את יריחו, אני דוחף את הנייד מתחת לקסדה ומודיע למאור שעוד 10 דקות אני אצלו, עברה בדיוק שעה מהשיחה הקודמת שלנו, יפה לי להקדים. 9:10 אני בכניסה למבשלת הרצל המהוללת. למרות שאני ומאור מכירים כבר הרבה זמן (הוא סוכן של חברת אלכוהול ידועה שהגלן עובד איתה) אף פעם לא יצא לי להכיר את הבירות שלו. הבחור לויאלי לחברה. המבשלה היא חדר אחורי של קרוואן קטן שמאור הסב אותו לבר פיצי וחמוד. הבר מורכב בעיקר משאריות של ברים מיתולוגיים בירושלים, כסאות מבר אחד, המדפים מבר אחר. הכל ביחד יוצא יפה מאד. כאשר יוצאים החוצה נפרס נוף מדהים של ואדי קלט. מאור שם לנו ברקע מוזיקה ספרדית ומתחילים בסיור וטעימות.

אחחח, מאור מאור, תמיד ככה עם השיערות פרוע…

עד כה מאור עושה בישולים של 20 ליטר כל פעם בסיר ובמיכלי תסיסה מאולתרים, אבל לאחרונה הצטייד במערכת בישול אמיתית וגדולה יותר ומחכה להגעתה. למרות המערכת המאולתרת הוא זכה בהמון פרסים וכל חובב בירה אמיתי שמע על מבשלת הרצל. גם כאן רוב הידע של מאור הוא מניסיון. הוא התחיל לבשל בירה עוד בתקופת הצבא ומאז רק משתכלל. לפני כשנה כאשר היה בטיול בסקוטלנד בא לבקר במבשלת Brew Dog, אחרי הסיור והטעימות כאות תודה השאיר להם מארז בירה קטן של הבירות שלו. חודש אח"כ הוא כבר היה בסטאז' אצלם. הבירות של הרצל מאד מושפעות ממה שלמד במהלך הסטאז', דבר שמצביע על איכותן ומן הסתם לחיבה הגדולה שלי לבירות, והמגוון גדול ומעניין:

הכל דבש – אייל כהה, 6.5% אלכוהול, הבירה מטובלת בדבש אבל באופי היא משהו בין אייל בלגי לאייל בריטי, משהו שהוא מאד חדש. קטמון – אייל אדומוני, 6% אלכוהול, ופשוט בירה טעימה, בירה ליומיום. הרצל IPA – 7.5% אלכוהול וזוכת מדליית זהב בתחרות "לונג שוט" האחרונה. מאור אומר "כל מה שלמדתי ב-brew dog בא כאן לידי ביטוי". כבר אמרתי מה דעתי על הסגנון הזה אז מספיק עם המחמאות. הרצל סירה רזרב – שוב בהשפעת מבשלת brew dog שמיישנים חלק מהבירות בחביות וויסקי אז מאור קנה חבית שיושן בה יין סירה מיקב קלו דה גת ויישן בה בראון אייל. התוצאה היא משהו שונה לגמרי ממה שמוצאים בבירה בדרך כלל, ריחות של צימוקים, חלב חם עם דבש, משהו מאד עשיר, חורפי ונעים. הרצל דל הוואנו (הרצל של הוואנה) – 6.5% אלכוהול זוכה בלונג שוט בקטגוריית פרי סטייל ב-2010. הבירה בושלה עם עלי סיגר ועברה תסיסה שנייה עם עלי סיגר ושבבי עץ אלון אמריקאי. לבירה ריחות של אדמה חומה רטובה, כמו אדמה של יער אחרי גשם. אימפרייאל סטאוט – 11.5% אלכוהול, הבירה בושלה עם המון פטל ומשם גם טעמים חזקים מאד של פטל שחור. מאור מאד לא אוהב איך שיצאה הבירה בעיקר בגלל החמיצות הגבוהה, לדעתי היא כן מתאימה לברים, כי החמיצות היא של פרי ולא של קלקול. חובבי ציון – הבירה שביום השני דיברנו עליה, זה התוצר של פרויקט החבית שהתקיים במבשלת העם. בירת פורטר שאת אותו המתכון בישלו מספר מבשלים שונים אצלם בבית ואחר כך יושנה בחבית חרוכה. 10% אלכוהול ומעניינת לשתייה.

מאור מתחיל לקבל טלפונים ולהתעסק עם הזמנות, אנחנו לוחצים ידיים וקובעים להיפגש בשפירא. הנסיעה מענתות לאזור תעשייה נחם היא דרך מחסום חיזמה, הידוע לשימצה בחדשות. המקום מגעיל ומלא בבטונדות אבל תכף מגיעים לאזור בית שמש. כבר בטיול יין לפני שש שנים אמרתי שמבחינתי אזור בית שמש זה הטוסקנה של ישראל, אזור יפה ומלא כרמים ויקבים. לא שהייתי בטוסקנה אבל לפי התמונות זה מזכיר, מילה שלי שאני עוד אגיע לשם יום אחד.

11:40 שפירא יומיים לא יצא לי להיות באזורי תעשייה והנה איציק הורס לי, אבל עדיין זה משהו שאפשר להתמודד איתו. איציק מציק לי הרבה זמן שאני אכניס את הבירה לגלן, ויום יבוא זה עוד יקרה. עד שמאור מהרצל וישי לוי יחברו אלי אני ואיציק מדברים על אופנועים, פעם איציק גם היה רוכב, ולמד לבשל בירה בזכות זה. תקופה ארוכה איציק גר בארצות הברית ורכב גם כן, באחד מטיולי האופנועים בארץ פגש רוכב אמריקאי שיש לו מבשלת בירה, והלך ללמוד אצלו לבשל. ככה זה אופנועים ובירה מקרבים בין אנשים. איציק מבשל בירה כבר כ-9 שנים ושום דבר לא פורמאלי.

בבישול אחד בשפירא אפשר להוציא 1200 ליטר, והייצור המקסימאלי בחודש עומד על כ-5000, לפחות כרגע. מערכת הבישול היא חדשנית וטובה אבל מבחינת המבשלות השוס של מבשלת שפירא שהם בינתיים היחידים שיש להם מערכת לשטיפת חביות בירה. המבשלה היא אומנם עסק עם 7 שותפים עסקיים אבל שתדעו ש-6 מתוכם זה האחים, השותף השביעי זה אב המשפחה. אני בטוח שאיציק סיפר עוד דברים על המבשלה אבל האחות הקטנה והחמודה של המשפחה (אל דאגה מעל 18) הייתה עסוקה בניקיונות לקראת פסח במבשלה אז לראות בחורה יפה מנקה מבלבל את הדעת.

לא מגונן עליה, רק אמרתי  שיש לי רובה ציד מתחת לדלפק

הדבר הראשון שאיציק מוזג לנו לטעימה זה ניסוי חדש שלהם וזה של בירת חיטה. את המתכון הזה בישל איתם פטריק ואן-דאם לפני שחזר הביתה להולנד. פטריק למי שלא יודע הוא זה שאחראי על המתכונים של מבשלת אלכסנדר.

Oatmeal סטאוט (שיבולת שועל) – 5.2% קצת יותר מתוקה מסטאוטים רגילים, לא בדיוק לטעמי אבל בירה טובה. פייל אייל – פירותית מאד, משאירה טעם לוואי נעים. פייל אייל (בפיתוח) – פייל אייל נוספת, יבשה יותר יחסית לרגילה, לקהל קצת יותר בוגר וחובב אלכוהול. ולסיום, איך לא, הבירה הכי טובה שלהם. בירה שבושלה לתערוכת Beers 2012 כבירת חורף של המבשלה, jack's winter ale בירת אייל כהה שיושנה תקופה עם שבבי עץ שהושרו בג'ק דניאלס. בירה עשירה מאד ומורכבת. כל הפאנל הלא מכובד שהתכנס אהב את הבירה.

איך שאני בא לצאת מהמבשלה אני מקבל טלפון מארם דקל שמבקש שנקדים, מאור מתבאס כי הוא רצה להגיע לשריגים וזמנו קצר. אני נפרד לשלום מאיציק בהבטחת שווא שמחר הבירה כבר תימזג בגלן, אבל לחברים מותר לשקר, ועולה על האופנוע. ישי הרכוב על ג'וירייד 200 מתחיל בנסיעה ומאור עם 2 צמיגים מיותרים יגיע בסוף כהרגלו. הנסיעה מנוחם למושב צפרירים קצרה וכייפית על הכביש 38 המפותל. כצפוי אני וישי מתייבשים בכניסה למושב עד שהזה עם שני הצמיגים המיותרים יועיל בטובו להגיע. לא רק שהוא איחר הוא מקטר לי על זה שקודם נסענו לאביר האלה ולא לשריגים. אני מפייס אותו ומתקשר לארם דקל להכוונה.

13:15 מגיעים לבית של ארם דקל במושב צפרירים, מושב קטן בין ישובי עמק האלה. ארם מבשל את הבירה שלו כבר 7 שנים וביום בישול יוצא לו 500-800 ליטר בירה. יש 4 מתכונים קבועים ובחורף הוא מבשל גם לאגר. ארם מדבר מהר כי המקום מוזמן לעוד חצי שעה על ידי קבוצה גדולה, ואין לו כוח לעוד שלושה נודניקים שאחד מהם מחופש ל"כתב" שיבואו לזיין לו בשכל. אחרי כמה דקות של שיחה הוא מבין שיש לו עסק עם שלושה חובבי בירה רציניים, שנים מהם מבשלים, אחד מלמד, ומוכר ומאיט את קצב הדיבור תוך כדי חיוך רחב. לא באמת שלושה נודניקים. הבירות של ארם מרוכזות מאד הלתת הוא לפחות 65% ממשקל חומרי הגלם בבירות של אביר האלה. הוא מתרחק מהסגנונות הקלאסיים ומתבל מאד חזק את הבירות, מה שמאפיין את הבישול בארץ ואולי היחידי שעושה בירות "ישראליות":

Touching Blade – אמבר אייל 7.2% מטובלת בפלפל אנגלי, עוקצת קצת את הלשון, בירה מעניינת מאד. פורטר – 7.8% הגיש לנו אותה חמה, מטובלת בכוכבי אניס, צ'ילי ודבש. לא צריך לתאר כלום, תשתמשו בדמיון ותבינו מה יוצא. Barley wine – סגנון בירה שנדיר למצוא במחוזותינו ומגיע מאנגליה. 11-12% אלכוהול, ריחות של פורט, אורך התסיסה הוא כחצי שנה והיא מתבצעת עם שמרי יין. את היין שיעורה הוא עושה משתי הבירות הקודמות, מה שאנחנו טועמים זה הזה שמבוסס על ה-Touching blade.

ארם מחכה לבליינד דייט…

ארם מתבאס שלא יצא לו מזה כלום

השיחה זורמת וקולחת וארם מתחיל לאהוב אותנו, ואז מתחילה החגיגה. מסתבר שהוא מכין גם סיידרים, ליקרים וגבינות. כולם מאיכות מעולה. ארם מוציא לנו פלטת גבינות לטעימות ומוזג סיידר תפוחים שנע סביב 6-7% אלכוהול בן שנה. הסיידר יבש ותוסס קלות. על הצלחת יש גבינת פרמזן רגילה, ואחת שמטובלת בפפריקה ועוד משהו. על הדרך טועמים גם מספר ליקרים שארם מכין, כולם מפירות, סביב ה-20% אלכוהול, תמיד עם אחוז פרי גבוה וחלק מהאלכוהול מתקבל מתסיסת הפרי. ארם הזהיר אותנו שהוא מחכה לקבוצה גדולה, והיא מגיעה. אנחנו נפרדים בצער רב אבל לא לפני שקונים קצת גבינה הביתה. מאור נאלץ לנטוש אותנו לפני שיתחיל לקבל שיחות נאצה מהבוס שלו ואני וישי עולים על הדוג"ים שלנו וחצים את כביש 38 כדי להגיע למבשלת שריגים בישוב שריגים/לי-און.

14:30 מושב שריגים. קל להגיע למבשלה, זה הדבר הראשון שרואים כשנכנסים לישוב. מבשלת שריגים זה בעצם איחוד של שתי מבשלות קטנות יותר, האחת זו מבשלת עמק האלה של אוהד אילון והשנייה היא מבשלת רונן של עופר רונן. כל אחת מהמבשלות הייתה עושה בירות בסגנון שונה לגמרי אז חברו על מנת להוזיל עלויות ולהקל על העבודה. בשעת כתיבת שורות אלו, 3 שבועות אחרי הטיול כבר נמזגת חבית שלישית של רונן. הבירות של מבשלת רונן מאד אגרסיביות וכשותיות, לעומת בירות של מבשלת עמק האלה שמאד מיינסטרימיות.

עופר (רונן) בנאום המפורסם – I have a dream (התאריך במצלמה משקר) תחת הגג של מבשלת שריגים יש להם שתי סדרות: הסדרה הקלאסית (עמק האלה) והסדרה המיוחדת (רונן).

הסדרה הקלאסית – עמק האלה: בלונד אייל – 5.2%. בהירה, מרירה וקלה לשתייה. בכל בר תחליף מצויין לכל מה שהתרגלו לשתות. חיטה בווארית – 5.1%. קצת דבשית ופירותית, נעימה מאד לשתייה אירית אדמונית – 5.3% אייל שכיף לשתות.

הסדרה המיוחדת – רונן: כהה מרושעת – 6.2% מוגזת מאד ומרירה. הבירה זה ניסיון של עופר לשחזר בירה של מבשלת בוטיק אמריקאית שהוא אהב מאד. הודית מכוערת – 6.5%, איך שעופר הכריז את שם הבירה ידעתי שאני אוהב אותה, סיפרתי לו שיש לי חולשה לבחורות הודיות, אז כנראה גם עם ההודית הזאת אתחיל לראות מטושטש. אכן ה-IPA הזאת מעבירה בי צמרמורת.

בשעת אחר הצהריים מאוחרת זאת הבנתי שפה נגמר החלום, וצריך לחזור למציאות. ישי ואני נפרדים לשלום מעופר עולים על הדוג"ים ונוסעים לאכול משהו. על בקבוק בירה שעופר נתן לנו ובגט עם סלטים ואיברים פנימיים שמצאנו באיזה קיוסק על צומת עמק האלה, אנחנו מחליפים רשמים ואני מספר לישי על החוויות משלושת הימים הקודמים. בסוף הבגט אני מוודא עם ישי שהוא יודע לחזור לירושלים והוא ביקש ממני שאני אראה לו כביש יפה לחזור. אנחנו נוסעים עד צומת אשתאול ומשם ימינו לכביש מקביל לכביש 1 אך הרבה יותר טוב – 395. הכביש ארוך יותר ומפותל יותר, אבל הנופים, הנסיעה ביער בלי חשש לפקקים ומשטרות. אמרתי לישי שלום ונתתי בגז.

16:30 אני בבית, בדיכאון של סוף טיול ובידיעה שעוד שעתיים צריך לפתוח את הבר. אם רק הייתה איזה הודית להתנחם בה …

בירת היום: קשה מאד להחליט, מאד אהבתי את הבירות של הרצל, אביר האלה ורונן. אז אבחר אחת מכל מבשלה. הרצל: סירה רזרב – נפגשתי בטעמים שלא הכרתי בבירה, עשירה, טעימה ומדהימה אביר האלה: barley wine שמבוססת על touching blade, שוב בירה שהפגישה לי עולמות חדשים. רונן: איך לא, ההודית המכוערת, כי אני חולה על הודיות ואם זה בירה אז IPA, גם אחלה כבירה יומיומית בשבילי.

4 צפיות
צרו קשר

נשמח לעמוד לשירותכם

בכל דבר ועניין

כתובת - הלל 6, ירושלים

טלפון - 054-4658463

דוא"ל - biratenu@gmail.com

שעות פתיחה

א'-ה' פתוחים 11:00-18:00 חנות ובר

ומ18:00-00:00 בר/מסעדה בלבד.

שישי פתוחים 10:00-15:00 חנות ובר

מוצ"ש פותחים שעה אחרי צאת שבת עד 00:00

השארו מחוברים

עקבו אחרינו גם במדיה החברתית

  • TripAdvisor
  • Instagram
  • Facebook

© כל הזכויות שמורות בירתנו     -     מרכז הבירה הירושלמי   2020 ישראל

מעוצב באהבה ע"י Snow Cone Design

רחוב הלל 6, ירושלים 

להזמנת שולחן
ארוע/ סדנה

  יש לציין: על הבר/בפנים/בחוץ/VIP 6-12

אייקון לחיץ לפודקאסט
לחיפוש במגוון הרחב שיש לאתר להציע