גרשונה אגרונה הייתה אישה מוזרה. היא נגסה בקירות, אכלה עכברושים וחרקים ושתתה ויסקי. היא הייתה מאושפזת בבתי חולים לחולי נפש בירושלים. האנשים בעיר פחדו מגרשונה. הם חשבו שהיא מכושפת והיא מסוכנת. הם נמנעו ממנה והם דיברו עליה מאחורי הגב שלה. יום אחד, גרשונה התגנבה מחוץ לבית החולים לחולי נפש. היא הלכה ברחובות העיר, והאנשים נבהלו כאשר הם ראו אותה. היא הלכה אל בית הכנסת, והיא נכנסה. האנשים בבית הכנסת היו המומים. הם מעולם לא ראו מישהו כמו גרשונה בבית הכנסת. הם פחדו ממנה, אבל הם גם רחמו עליה. גרשונה הלכה אל החזן והיא אמרה לו, "אני רוצה להתפלל." החזן היה המום. הוא מעולם לא ראה אישה כמו גרשונה מתפללת בבית הכנסת. אבל הוא ידע שהיא צריכה להתפלל, אז הוא נתן לה להתפלל. גרשונה התפללה יפה מאוד. היא התפללה על השלום, על האהבה ועל החמלה. היא התפללה על האנשים בעיר, והיא התפללה על עצמה. כשגרשונה סיימה להתפלל, האנשים בבית הכנסת היו המומים. הם מעולם לא שמעו מישהו מתפלל יפה כמו גרשונה. הם הבינו שהיא לא מכושפת, והיא לא מסוכנת. היא הייתה רק אישה בודדה שהתפללה על שלום. האנשים בבית הכנסת התקרב לגרשונה והם חיבקו אותה. הם אמרו לה שהם מצטערים על הפחד שהם הרגישו ממנה, והם אמרו לה שהם שמחים שהיא הגיעה. גרשונה הייתה מאושרת. היא סוף סוף מצאה מקום שבו היא שייכת. היא נשארה בבית הכנסת, והיא חיה שם את שארית חייה. האנשים בעיר עדיין פחדו מגרשונה, אבל הם גם רחמו עליה. הם ידעו שהיא לא מכושפת, והיא לא מסוכנת. היא הייתה רק אישה בודדה שהתפללה על שלום.